הרב אלדד זמיר הוא מורה ותיק לגיור
מתגייר, מילואימניק בעל רסטות מטופחות בנונשלנטיות כביכול, קיבל די בהבנה את בשורת האיוב (או השמשון) מבחינתו שיצטרך להפטר מהקשרים בשערות לקראת המקווה. מאוכזב, מלמל שנשבע לעצמו לאחר הצבא שייתן לשערו לגדול פרא ופרע עד יום מותו. לשמחתו, מוחו האופטימי מצא פתרון "הלכתי" די טוב: "הלא לימדתנו שגיור זה בעצם לידה מחדש, יוצא אם כן שגם ללא התרת נדרים רשאי אני לגזור, ולהתחיל עם הכל לאחר המקווה שוב".
עד כמה באמת הגיור הוא לידה מחדש? עד כמה נדרש הגר להתנתק מעברו?
אחת המורות בסמינר הגיור (חוזרת בתשובה בעצמה) טוענת מניסיונה, שבעולמנו כיום אי אפשר לו לאדם להתחבר לאלוקי ישראל ולקיים מצוות תורתו, ללא התנתקות כואבת מהחברה והסביבה בה התבוסס קודם לכן.
קורה לא אחת ובהתכתבות שגרתית בפייסבוק, שואלת מישהי את חבריה/מכותביה: "אתם באים למסיבה בשישי בערב?" מי מתלמידנו שהפנים את התהליך וגם העביר אותו לפסים מעשיים יענה: "מצטער, התחלתי לשמור שבת".
"יש מנהיג לבירה" הכריז אברהם אבינו. שבר את הפסלים (אמונותיו הקודמות – גרסא דינקותא) יצא בשלום מהאש וקיבל ציווי מפורש: "לך לך!" – התנתק מכל מה שאתה מכיר.
רות (המואביה במקורה) לא לוקחת שבויים ולא מביטה לאחור. רות מתנתקת לגמרי מעברה עוד יותר אפילו מאברהם שחיפש לחתן את בנו, עם משפחתו אותה נטש.
לאחר כעשרים שנה בחממת מלך מצרים, נדלק פתאום הניצוץ היהודי במשה רבנו. את אחיו הוא יוצא לבקש והתוצאה: "ויך את המצרי ויטמנהו בחול". האם בשביל להתחבר ולחזק את הזהות היהודית (גיור/חזרה בתשובה) עלי להרוג את המצרי שבתוכי? האם אומנם חיי הקודמים (המצריים/החילוניים) הם אויביי? האם על המתגייר לדכא עד עפר ובעצם להרוג את הגוי שבתוכו?
האם נפשית, פיסית וטכנית אפשר בכלל למחוק מבטא? צורת חשיבה? מנטליות?
האם אפשרית לביצוע בקשתו של דוד המלך להרוג את המורד אבשלום, אך בה בשעה, לא לפגוע בבן היקר אבשלום? בן הדוד המעשי יואב פוסק שאי אפשר לנתק בין השניים והורגו. דוד מתאבל ומקונן, אך כנראה מבין שאין דרך אחרת שהרי אינו נוטר ליואב על כך.
מעמד הר סיני = גיור עם ישראל = והייתם לי קדושים = מובדלים = מופרדים. כך לדוגמא קידוש מבדיל בין שבת לחול. קידושין משמעותו, שהזוג מעכשיו רק לעצמם. הקדש = משהו שנתרם למקדש בלבד. אמר פעם רב חשוב – אם היהודים לא יעשו קידוש, הגויים יעשו הבדלה!
זכיתי עם משפחתי לחוויה מיוחדת. נזדמן לנו לחגוג את חגי תשרי באחת הקהילות האורתודוכסיות המבודדות ביותר בארה"ב. לקראת סוף הביקור, בעיצומו של חג הסוכות, עת חשבנו שפחות או יותר הכרנו את הנפשות הפועלות באיזור, הופיע פתאום כריס. בחור חכם ועדין, באמצע שנות העשרים לחייו, בעל תואר שני במתמטיקה, עם דרך סלולה לאקדמיה ולהוראה. כריס סיפר שמשהו הטריד אותו. לאחר שלמד בבתי הספר הנוצריים ביותר, גדל בבית אדוק כולל דודים המשמשים ככמרים, חש כריס שהוא חי בתוך שקר גדול. ללא הכרות מוקדמת עם שום יהודי שהרי גם כך, כאמור, מעטים הם באיזור (פחות ממניין של שומרי שבת ברדיוס של מאות ק"מ לכל כיוון!) התחיל לשאול ולהקשות, עד שדרך הרב הגדול, "הרב גוגל", מצא באינטרנט אתרים יהודיים שהחלו להשמע הגיוניים יותר. אלינו הגיע לאחר שכבר גמר אומר לעזוב הכל ולעבור ללימודים בישיבה בארץ הקודש. מאז, אנחנו בקשר. היחס הקר על גבול המבזה לו זכה בירושלים גרם לי להתבייש בשם עם ישראל, אך הוא קיבל הכל באהבה. תוך שנה וחצי השלים את תהליך הגיור וכיום, כשמו החדש 'יהודה', הוא יהודי גאה הממשיך לגדול בתורה. עברו, תמיד יהיה לו מאחוריו וברקע של חייו, אך הוא מסתכל רק קדימה. אומנם הוא בן יחיד להוריו, אך את היום הקדוש היהודי השבועי, הוא כבר לא רואה את עצמו שובת בבית הולדתו!
האם זהו הדגם היחיד לגיור מוצלח?
דמותו של חותן משה היא קצת מעורפלת. החל משמותיו הרבים (יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל וקיני) שגם נדרשים לכיוונים שונים ועד לתמיהה מדוע בהמשך נעלם ללא שוב. לגבי עובדה אחת כן מסכימים רוב הפרשנים: חותן משה התגייר או לייתר דיוק, השתכנע והצטרף לאמונה המונותאיסטית באלוקי ישראל. מעניינת מאוד הגמרא (סוטה יא.): "יתרו… זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר: וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים ישבו (יֹשְׁבֵי) יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית-רֵכָב (דה"י א, ב, נה)". יתרו אולי התנתק אך הזרעים נבטו מספר דורות מאוחר יותר.
מזרעו של סיסרא יוצא יוסף. לא הרבה ידוע על הגר יוסף – מאיזה רקע בא, מדוע התגייר וכמה חזק היה בשמירת המצוות? עובדה אחת כן ברורה לנו, בנו, רועה צאן שאפילו לא יודע קרא וכתוב, ללא שום רקע בתורה, מוכן לנשוך כחמור תלמידי חכמים. כל כך שונא ורחוק הוא היה. אותו בית דין שגייר את יוסף חשב אולי בתחילה שנכשל, אלא שהבן הנ"ל הפך להיות רבי עקיבא המפורסם, רבם של ישראל, דורש כתרי אותיות ומקור ידיעותיהם של רבים מהתנאים – חוליה קריטית בהשתלשלות ובעיצוב התורה שבעל פה עד ימינו אנו!
היכן כל הנפשות אשר עשו אברהם ושרה בחרן? מה עלה בגורל עמי הארץ שהתייהדו בזמן מרדכי ואסתר? והערב רב אשר עלה איתנו ממצרים? והאדומים? ואצילי הרומאים? והכוזרים?
מי מכל הרשימה הנ"ל נחשבים למתגיירים קלאסיים? מי נחשבים לגיורים מוצלחים?
ישראל, ארצנו הקטנטונת… מאחר ואלפי מתגיירים עברו תחת ידי כשומעי ליקחי, כבר לא מפתיע עוד לפגוש את החבר'ה הצעירים בכל מיני הזדמנויות, בכל פינות הארץ. האמת חייבת להאמר שלא כולם מנהלים אורח חיים דתי. לצערי, בשלב ראשון ושני, לא בטוח אפילו שרובם. אלא שההסטוריה היהודית מראה שלא מידת שמירת המצוות זהו המדד להצלחה או כישלון. בגיור כמו בקירוב לבבות אין לשפוט על פי הטווח הקצר. המציאות כידוע עולה על כל דמיון ומפרספקטיבה של זמן ארוך – דורות על דורות, מי יכול היה לנחש שמבני בניו של המן ילמדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא ילמדו תינוקות בירושלים ואף מבני בניו של סנחריב ילמדו תורה ברבים?? (גיטין נז:)
לא כולם מנגנים את אותה המנגינה. לא כולם הם אברהם אבינו, רות או יהודה (כריס), אבל זה בסדר. על פי התוכנית האלוקית הגדולה, בל נתפלא אם גם בני בניהם של תלמידנו, אלכס או יבגני ירביצו תורה ברבים ובני בניהם של מריה, נטשה ויוליה יהיו מראשי הסנהדרין…
אמן כן יהי רצון!