הרב ד"ר עידו פכטר, רב קהילת ישראל הצעיר, רמת פולג, נתניה. מייסד ארגון 'תכלת – יהדות של השראה'
ממבט שטחי, לא ניתן לצייר פער גדול יותר מאשר מעמד מתן תורה ומעמד הגרים בחברה. מעמד הר סיני הביא את עם ישראל למקום הקרוב ביותר לאלוהים. הוא כונן את מעמדו כעם הנבחר. חז"ל דורשים במסכת שבת (פט, ע"א) את שמו של ההר בהתאם לכך: "מאי הר סיני? הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו". הר סיני הוא ההסבר העמוק, על פי חז"ל, לשנאת ישראל ששבה ומופיעה לאורך הדורות. האנטישמיות המופנית כלפי יהודים איננה נובעת ממהלכים פוליטיים או כלכליים כאלה או אחרים. היא מונעת ממקום עמוק יותר, המזהה את היהודי כאחר המוחלט, כישות נבדלת משאר האנושות. ואת אותה זהות נבדלת קנינו כשעמדנו לפני האלוהים, שם למרגלות ההר, ושמענו את קולו.
והנה לנו פרדוקס: דווקא השנאה כלפי היהודים מוכיחה את נבחרותם. האנטישמיות המופנית שוב ושוב כלפי היהודים, כשבכל פעם היא מוצאת לעצמה לבוש אחר, היא זאת שמכריזה בקול גדול "אתה בחרתנו מכל העמים". היא זו שמסרבת לראות ביהודים עוד עם ככל העמים. היא המוכיחה את הבחירה בו, את היותו עם סגולה.
מעמד הגר לכאורה הפוך מכך. מבחינה חברתית, הגר מצוי בתחתית הסולם. הגר הוא בדרך כלל האדם הבודד ביותר בחברה. הוא נטול משפחה וקרובים ובשל כך נטול הגנה. הוא זר המנסה להתאקלם בתרבות שונה, ללא ייחוס וללא מעמד. משום כך הוא אינו יכול על פי ההלכה להתמנות לתפקידי שררה (מלך, נשיא וכל שררה שהיא), וישנן ספקות גדולים סביב השאלה האם יכול להתמנות לדיין ובאילו תנאים. הגר נראה כאדם בישראל הרחוק ביותר מלייצג את תודעת ה'בחירה'.
ואף על פי כן, התורה וחג השבועות מציבים לנו יחד את שני הגורמים הרחוקים הללו בסל אחד. מעמד הר סיני – אולי המעמד החשוב ביותר בכל התורה – מסופר הישר לאחר סיפר עצת יתרו למשה, ואף כלול בפרשה הקרויה על שמו של חותן משה. מן העבר השני נקבע במנהג לקרוא בשבועות דווקא את מגילת רות. רות אף היא לא היתה ישראלית אלא החליטה להצטרף לעם ישראל בהליכתה אחר חמותה. ושוב את פוגשים את עניין הגרות בסמוך למעמד הר סיני. לא רק שהפרשה בה מופיע המעמד קרויה על שם אינו יהודי אלא שגם את שחזור המעמד בקריאת התורה בבוקרו של יום השבועות אנו עושים במסוך לקריאת מגילה העוסקת בסיפורה של נכרי המצטרפת לעם ישראל. מדוע נקבע כך? כיצד זה ששני האלמנטים הרחוקים הללו הפכו לכה קרובים בעולמה של המסורת היהודית?
שלוש תשובות אני מבקש להציע לדבר. כולן כמדומני נושאות מסר חשוב בהבנתנו את היותנו עם נבחר:
א. כבכל התורה, גם בסמיכות הזו אנו מוצאים ביטוי לכלל הנאמר על אלוהים "בכל מקום שבו את מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו". גדולתו של אלוהים על פי חז"ל לא באה לידי ביטוי רק במלחמות והופעות על-טבעיות אלא דווקא בדאגתו לחוליות החלשות בחברה – לגר, ליתום ולאלמנה. זוהי גדולה אמיתית, היודעת להשתמש בכוח שלה כדי להגן על החלש ולדאוג לו, ולא רק להתעסק עם בעלי שררה וכוח.
כך גם בחירתו של עם ישראל. הסמכת סיפורי הגרים לסיפור בחירתו של עם ישראל נועדה להתוות את הכיוון לשימוש נכון בתודעת הבחירה. המסורת היהודית מזהירה אותה שאל לנו להשתמש ברעיון הבחירה כדי לנצל אותו לשלילת האחר אלא בדיוק להפך. על עם ישראל להבין כי הבחירה בו נועדה להביא קול מוסרי לעולם שידאג לחלשים ולמסכנים. אלו הם הגרים, הבאים בסמוך לעמידתנו לפני האלוהים.
ב. מסר נוסף שעולה מהסמכת הגרים למעמד הר סיני הוא שהבחירה בעם ישראל אמנם נועדה לרומם אותו אך לא לנתק אותו מן העולם. לעם ישראל תפקיד מרכזי בתיקון העולם כולו, ועל כן אסור לו להתמקד רק בעצמו, כאילו הוא תכלית הבריאה כולה ואין בלתו. ההפך הוא הנכון; עם ישראל הוא שליח שנבחר על ידי האלוהים כדי להביא את בשורתו לכלל האומות. לכן בסמוך למעמד הר סיני אנו קוראים על הקשר שהתקיים בין עם ישראל לאישים מאומות העולם. המסורת היהודים איננה שואפת להתכנס בתוך עצמה אלא לצאת החוצה, להפיץ את דברה לעולם כולו.
ג. והנה המסר השלישי, החזק ביותר מבין השלושה לדעתי. על אף המרחק הרב שבין מעמד הגרות ומעמד הר סיני, מעניין לראות שחז"ל לומדים את סדר תהליך הגיור דווקא ממעמד הר סיני. כשם שעם ישראל נכנס בשלושה דברים לברית סיני – במילה שעשה במצרים, בטבילה שלפני מעמד הר סיני, ובקרבנות שהקריב על הר סיני; כך לדורות, בשעה שאדם ירצה להצטרף לעם היהודי, הוא יתחייב באותם שלושה דברים (ראו רמב"ם הלכות איסורי ביאה יג, א-ה).
היקש זה מלמדנו שתהליך הבחירה למעשה לא הסתיים. כשם שעם ישראל עבר תהליך של בחירה, כך הוא צריך לאפשר לאחרים לעבור את אותו תהליך בחירה בעצמו. הגר הוא השיקוף העכשווי לזהותנו ההיסטורית. גם אנו, כמו הגר, היינו בראשית דרכנו בני נוח, כמעט מתבוללים במצרים. ואף על פי כן זכינו להתקרב לאלוהים. וכפי שאנו זכינו לכך, כן אנו צריכים לדאוג לכך שאחרים יוכלו לזכות גם הם בכך. הבחירה לא הסתיימה בהר סיני. היא ממשיכה להתקיים בכל דור, כשעוד ועוד אנשים מקרב אומות העולם מתקרבים לאלוהים ומצטרפים לעם שבו בחר.
לא לחינם האזהרה על היחס הראוי לגר חוזרת בתורה לא פחות משלושים ושש פעמים. חוויית הגרות היא תודעת היסוד של עם ישראל. היא הבסיס של קיומו כעם נבחר. לכן כשם שהוא נבחר על ידי אלוהים, כן הוא צריך להמשיך ולאפשר לאחרים להיבחר על ידיו לאורך ההיסטוריה. הגרות לאור זאת איננה מעמד רחוק ממעמד הר סיני כלל ועיקר אלא להפך; היא מצטיירת כמשמעות הפנימית שלו.
*
מכל זאת עולה החיוב הברור והכה-יסודי להפגין דווקא בחג השבועות אהבה וקרבה מיוחדת לגרים, כמאמר המצווה "ואהבתם את הגר". אהבת אלוהים אותנו אמורה לשפוע מאתנו הלאה, אל גרים אחרים מאתנו. בחירתנו על ידי אלוהים אמורה להתבטא בכך שאנו מאפשרים לאחרים להיבחר אף הם. זה המימוש המלא להיותנו ברואים בצלם אלוהים. אנו נדרשים להידמות לאלוהים, ללכת בדרכיו, לפעול כמותו.
זהו מקצת על הקשר העמוק בין מעמד הר סיני למעמד הגרים והמשמעויות שנלמדות מכאן להבנתנו את קיומנו כעם נבחר. ויהיו נא אמרינו אלה לעילוי נשמתו של מורנו ורבנו, הרב נחום אליעזר רבינוביץ' ז"ל, ראש מיזם 'גיור כהלכה', שנושא הגיור במדינת ישראל היה קרוב ללבו, ועליו עמל במשך שנים רבות. ואכן, אם יש דבר המאפיין את תורתו הרי שזה השילוב בין גדולה וענווה. גדולתו בתורה ובחכמה, רום מעמדו, מעולם לא הביאו אותו להמעיט בערכו של אדם אחר, אלא להפך. דווקא גדולתו היא שהביאה אותו תמיד להתייחס לסביבתו היהודית והלא-יהודית ברגישות ובענווה גדולה, להשפיע את הטובה הגדולה לה זכה הלאה. אכן, במקום גדולתו, שם מצאנו ענוותנותו. יהי זכרו ברוך.
המאמר פורסם גם בעלון 'שבתון'.