הרב משה צוריאל - האם בימינו יש לעודד גיור?

הרב משה צוריאל, מחבר ספרי "אוצרות המוסר" ו"לקט פירושי אגדה".

שאלה

בדורנו יש חילוקי דעות אם לעודד את תנועת הגיור, או לצמצמו. המצמצמים טוענים כי הרבה מהגרים כלל לא יקיימו את המצות, וישפיעו השפעה שלילית בהיותם נחשבים כיהודים, אבל אינם נוהגים כיהודים. התוכל להסביר מדוע יש המעודדים בכל זאת את גיורם?

תשובה

המצב בימינו אינו דומה כלל אל מה שהיה בעבר. בכל הדורות אם חששנו על נכריה הבאה להתגייר, ולא אישרנו את גיורה, היא הלכה לדרכה ולא התמזגה עם עַם ישראל. בהיות כך, גוי נשאר גוי, ויהודי הרוצה להיות נאמן לעמו לא התחתן אתה.

אבל בימינו באו מאות אלפי אנשים מארצות נכר לארצנו, והם משולבים היטב בכל מערכות חיינו; בעבודה, בצבא, בתפקידים ממשלתיים, באוניברסיטאות ובתי ספר; בקיצור בכל מארג החיים שלנו. כיון שהרבה מהם רווקים ורווקות, טבעי הדבר שהציבור החילוני של רווקים ורווקות אינו מוצא שום פגם להתחתן אתם. וכאשר אמהות יולדות ילדים, בהיות שהאם טרם התגיירה, גם דיני הילודים כגוים. זאת אומרת, בהמשך הזמן, דור או שני דורות, ובכל משפחה נניח שלוש או ארבע ילדים, יהיו כאן למעלה ממליון גוים, למרות שבכל אורחות חייהם הם ישראלים גמורים. והמספר הזה הנורא יוכפל פי כמה בכל דור נוסף בהמשך. לכן צריכים לשקול בשיקול הדעת מה הרווחנו אם נמנע את גיורם ומה נפסיד אם נמנע את גיורם.

נכרי שבא להתגייר, ועבר קורסי הדרכה, ונבחן על החומר שלמד, והתראיין אצל דיינים מומחים המוכשרים לכך, ושוכנעו כי כוונתו רצינית, אפילו או יש אומדן שלא יתמיד לשמור כל ההלכות שלמד, אבל בשעת מעשה נראה לדיינים שהוא רציני בדעתו שרוצה להשתדל ולקיים, ודאי שהגיור חל. כי כך דברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה, יג הלכה יז):

"גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' [דיינים] הדיוטות הרי זה גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל, יצא מכלל הגוים וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו. ואפילו חזר ועבד עבודה זרה הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל. ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן":

ומה יאמר הרמב"ם אם כבר כן הודיעו לו על המצוות? אלא יש אומדן שיהיה חלש בקיומן? ודאי כי גיורו חל.

על הטענה, "מה לנו לצרה הזאת?" להכנס אל דוחק, כאשר שאר פוסקים לא קבלו דעת הרמב"ם? המענה על כך היא דוחק השעה. כל יום ויום מספר רב מהיהודים מתחתנים עם הישראלים שטרם התגיירו, והיהודים ניתקים יותר ויותר מיהדותם. אדרבה, יש תופעה מעניינת. הרבה פעמים המתגיירים שהתכוונו ברצינות, משפיעים על בני זוגם שנולדו יהודים, לשמור יותר על מסורת ישראל.

על הטענה שנכרים אלו באו לארצנו מתוך כוונות אנוכיות, להיטיב מצבם החומרי, בואו ונענה לפי דברי הרמב"ם:

ר' עובדיה הגֵר פנה באגרת להרמב"ם ושאל מה דעתו, כי רבו בזה אותו וקרא לו "כסיל" על איזו שאלה תורנית ששאל. וענה לו הרמב"ם שהגר הוא שצדק ולא רבו. המכתב מופיע ב"תשובות הרמב"ם" (מהד' בלאו, תשובה תנח) וכן ב"איגרות הרמב"ם" (מהד' הרב יצחק שילת, ח"א עמ' רלט-רמ). כך לשונו של מורה הדורות, הרמב"ם [ומה שבסוגריים הוספנו דברי ביאור ומקורות]:

"ואשר השיבך רבך שלא כהוגן והעציב אותך, וקרא אותך כסיל, עבירה גדולה היא בידו, וְחֵטא גדול חָטָא. וראוי לו לבקש ממך מחילה, אף על פי שאתה תלמידו, ואחר כך יצום ויזעק ויתפלל, אולי יכפר לו האֵל. וכי שיכור היה זה? ולא יָדַע שבששה ושלושים מקומות (בבא מציעא נט עב) הזהירה התורה על הגֵר? ואיה דבר ה' "וגר לא תלחץ ולא תונה" (שמות כב, כ) והיא אונאת דברים. אילו הוא אמר האמת ואתה היית טועה, היה לו להסביר לך פנים ולדבר רַכּוֹת. כל שכן שאתה אומר אמת והוא טועה. ועד שזה דורש אחר הישמעאלים אם הם עובדי עבודה זרה אם לאו, היה לו לחוש לעצמו על הכעס שכעס, עד שהכלים גר צדק שלא כדין. וכבר אמרו חכמים ז"ל "כל הכועס יהי בעיניך כעובד עבודה זרה" (שבת קה ע"ב, לפי גירסא הובא בספר "בית המדרש" של יעלינק ח"ג עמ' 117).

דע שחובה שחייבתנו תורה לגרים גדולה היא. על האב ועל האם נצטוינו בכבוד ובמורא, ועל הנביאים [נצטוינו] לשמוע להם. ואפשר שיכבד אדם ויירא וישמע ממי שאינו אוהב. ועל הגרים נצטוינו באהבה, דבר המסור ללב. "ואהבתם את הגר" (דברים י, יט) כמו שנצטוינו לאהוב את שמו [של הקב"ה] "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו, ד). והקב"ה בכבודו אוהב הגר שנאמר "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה" (דברים י, יח).

וזה שקרא לך "כסיל", תימה גדולה הוא. אדם שהניח אביו וּמוֹלַדְתּוֹ, ומלכות עמו וידם הנטויה, והבין בעין לבו, ובא ונדבק באומה זו [=ישראל] שהיא היום "למְתָעֵב גוי, לעבד מושלים" (ישעיה מט, ז) וְיָדַע שֶׁדָתָהּ דת אמת וצדק, והכיר דרכי ישראל, וידע שכל הדתות גנובות מִדָתָן; זה מוסיף וזה גורע, זה מְשַׁנֶה וזה מְכַזֵב, ומחפה על ה' דברים אשר לא כן, זה הורס יסודות, וזה מדבר תהפוכות; והכיר [=הגר הזה] הכל, וְיָדַע ורדף אחרי ה', ועבר בדרך הקודש ונכנס תחת כנפי השכינה, ונתאבק בעפר רגלי משה רבינו ורבן של כל הנביאים, וחפץ במצוותיו, וּנְשָׂאוֹ לבו לְקָרְבָה אל ה', לֵאוֹר באור החיים, ולעלות למעלות המלאכים, ולשמוח בשמחת הצדיקים, והשליך העולם הזה מלבו, ולא פנה אל רהבים וְשָׂטֵי כזב – – מי שזו מעלתו "כסיל" ייִקָרֵא?

חלילה לך! לא "כסיל" קרא ה' שמך, אלא "משכיל, מֵבִין וּפִקֵחַ, והולך נכוחות. ותלמיד של אברהם אבינו, שהניח אבותיו ומולדתו ונטה אחרי ה'. "

ומי שברך את אברהם רבך [=אברהם אבינו] ונתן לו שכרו בעולם הזה ולעולם הבא, הוא יברך אותך ויתן לך שכרך כראוי בעולם הזה ולעולם הבא, ויאריך ימיך עד שֶׁתּוֹרֶה במשפטי ה' לכל עדתו, וִיזַכֶּה אותך לכל הנחמות העתידות לישראל. "והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו, וְהֵטַבְנוּ לך" (במדבר י, לב). "כי ה' דִּבֶּר טוב על ישראל" (במדבר י, כט). עד כאן לשון הרמב"ם, ואהבה עצומה ונהדרת שופעת בדבריו.

אפשר שמקור דבריו הם במדרש תהלים (סוף מזמור קמו, "ה' שומר אל גרים") זו לשונם: "כך אמר הקב"ה: טובה גדולה אני צריך להחזיק לגר, שהניח משפחתו ובית אביו ובא אלי. לכן אני מצוה 'ואהבתם את הגר', 'וגר לא תונה'. לכך נאמר 'ה' שומר את גרים".

ידוע ומפורסם כי בדורנו אנטישמיות הנוראה פושה שוב בין רוב אומות העולם. עובדה היא כי באו"ם כמעט כל האומות מצביעות נגדנו, ולטובת הערבים. וגם בשנים האחרונות, מקרי אלימות נגד יהודים מתרבים, גם באירופה ואף בארצות הברית.

בתקופה כזאת, ודאי וברור הוא שהנוטש את הנכריות ובא להצטרף לישראל, רובם ככולם מתכוונים להתקרב אל האמת, אל ההגונים והטובים, אל ישראל. בימינו בארץ ישראל, שהיא מתקרבת להיות "מדינת כל אזרחיה", גם לנכרי יש לו כל הזכויות האזרחיות. ופרט למקרה שהמועמד לגרות עושה זאת כי רוצה לשאת בת ישראל, ודאי כי השאר כוונתם לשם שמים. גם על החריג הזה, מובא ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יד) בודקים אחריו "שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל". וגם אז יש אפשרות שבכל זאת כוונתה לשם שמים כי היא מוקירה את תורת ישראל, למרות שמצטרפת לזה בקשה להנשא לבחור מישראל (מנחות מד ע"א, ממעשה שהיה שם, ואומרים לה "לכי זכי בְּמִקְחֵךְ").

עלינו לנהוג כפי החינוך וההדרכה שכתב הרמב"ם.

המאמר פורסם גם באתר סרוגים.