הרב בנימין הולצמן, רב מעלה גלבוע
הקשר בין שבועות לגיור הוא הרבה מעבר למגילת רות: הלכות גיור נלמדים ממעד הר סיני (כריתות ט.), ומעמד הר סיני הוא מעמד של גיור רמב"ם הלכות אי"ב פי"ג).
כלומר: כולנו בני גרים. עם ישראל היה צריך להפוך לכזה, ועשה זאת במילה, טבילה וקבלת מצוות. ואילו הגר עושה זאת כעת. גם זכות יש לגר: כיוון שאינו כלול במעמד הר סיני מאבות אבותיו, הוא יכול לחוות מעמד זה בעצמו. הוא אינו צריך לסמוך על המדרש שנשמות כל ישראל היו במעמד הר סיני, שהלא הוא זכה למעד פרטי משלו.בדור זה זכה עם ישראל בנס גלוי, המשכו של נס קיבוץ הגלויות מהדור הקודם: כמיליון איש מעם ישראל, שהיו כלואים מאחורי מסך הברזל – נחלצו ושבו לארצם. אלא שבעקבות הצר המציק במשך שבעים שנה – בחלקם נקטעה השלשלת, והם "זרע ישראל" – יהודים מצד אביהם ולא מצד אימם, כך שהם צריכים גיור. אני בטוח שלו היה בדורנו מוסד בעל סמכות והסכמה רחבה, כדוגמת הסנהדרין – היה זה עושה מעמד הר סיני של דור הגאולה. היה מכנס את כל המעוניינים בכך שעלו לארץ, ובטקס גדול ורב רושם מכניסם תחת כנפי השכינה. אך לא זכינו לכך, ואין לנו בהלכה אלא גיור פרטני לכל אחד ואחת.
בעיית הדור של מאות-אלפי יהודים לפי השקפתם וסבם, אך לא לפי ההלכה, היא בעיה גדולה המונחת לפתחנו. לא רק שאין לה פתרון קסם, אלא ככל הנראה אין לה כלל פתרון מניח את הדעת. אבל לא אנחנו בני חורין להתבטל ממנה – אפשר, בקטן, לנסות לקרבם, לשדר להם שאנו שמחים בחזרתם הביתה לאחר שנות הניתוק.
חג מתן תורתנו הוא יום הודיה על הקרבה לה' ותורתו, וצריך הוא להיות גם יום בו מסייעים בכך לאחינו המנסים גם הם להסתופף תחת כנפי השכינה.
#ואהבתם_את_הגר