הרב אשר מסעוד משולם, רב קהילת רשב"י ורשם נישואין בתל אביב
מזכיר קיבוץ הגיע אל מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל – בהיותו רב וראב"ד עירנו ת"א יפו, ובקשו שיגייר את אחת התיירות העובדת בקיבוץ – כדי שיוכל לישאנה.
שאלו הרב: במה היא עוסקת?
אמר לו: במטבח – מבשלת.
רק שמע זאת הרב, מיד קרא להרה"ג משה מזרחי ואמר לו: עכשיו אתה מקים בית דין (ג' אנשים) ולוקח אותה לטבול…
וכשהלה טען בחצי פה, והלא לא למדה ואינה יודעת כלום…
אמר לו הרב: תלמד אותה בדרך למקוה… וכי עדיף להמתין עד שתדע את כל התורה כולה ובינתיים יאכלו בישולי עכו"ם…?
את סיפור המעשה שמעתי מבעל המעשה עצמו ידידי ורעי הרה"ג משה מזרחי שליט"א.
האם זו הוראה לרבים? האם זה דרך הנכונה לגיור כיום? – איני יודע.
אז למה מצאתי לנכון לספר את זה?
- מאחר ולא פעם אני נשאל, האם הגיור של הצבא תופס, הרי "מקילים שם מאוד…"
- מחמת מעשה שבא לידי, כלה שביטלה חתונתה שלשה שבועות לפני החופה, כיון שנודע לה שאמו של החתן התגיירה – קודם הורתו, על אף שהאֵם שומרת מצוה קלה כבחמורה…
- עקב שמשפחה חשובה כאן ריחקה את בנה, על אשר נישא כדת משה וישראל לגיורת שהתגיירה בעודה קטנה על דעת בית דין. ועל אף שעלובה זו הסכימה כעת לעבור שוב טבילה בפני שלשה, ועשתה כן, אך דבר זה לא קירר דעתם.
והיום ממש נשאלתי האם בסמכות רשם נישואין לשלוח חתן שהתגייר עם אמו בהיותו קטן לבי"ד, לברר שמא מחה בהגיעו לגיל מצוות.
אני שומע את הדברים ומתפלץ, עד כמה הבערות בציבור – גדולה. הקול הנשמע הוא קולו של שמאי, ואמת הבנין בידו. איני רוצה וגם לא יכול בדברי הקצרים להיכנס לדיון האם רבני עיר הם פחותים מבי"ד הדיוטות. (מאה וחמשים אלף גרים התווספו בימי שלמה, וכתב הריטב"א שכולם בבית דין של הדיוטות. [יבמות עט.]). וגם לא לברר מה הסמכות ההלכתית של נבחרי ציבור שנבחרו גם ע"י אנשים שאינם שתו"מ למנות בי"ד לגיור או בכלל, לעומת בית דין דגמירי וסברי וקיבלו אותם הקהל בעירם (עיין חזו"א ב"ב סי' ד סוס"ק טו).
אני כן רוצה שבחג השבועות עת קריאת 'מגילת רות', נעשה חשבון נפש אישי, מי היא 'אמה של מלכות'. האם אנחנו הולכים בדרכו של בועז שיצאה ממנו שושלת בית דוד, או בדרכו של 'פלוני אלמוני' גואל חלקת השדה – שאפילו שמו אינו נזכר. שכל אחד מאיתנו יתבונן במעשה הלל נשיא ישראל שגייר ע"מ שיהיה כהן גדול/על רגל אחת, ויחשוב האם חלילה עשה שלא כהוגן.
כולנו חייבים להבין את המציאות בה אנחנו נמצאים, מאות אלפי ישראלים אינם מוגדרים כיהודים לפי ההלכה/הרבנות (אב יהודי ואם נכריה/אינם יכולים להוכיח את יהדותם וכדו'), אך הם מעורים יחד איתנו בחיי היום יום, בהוואי הישראלי, בבי"ס, בצבא, בעבודה, שכנים באותו בנין. כבר היום חוזים אנו בנישואי תערובת רבים, מי יתן את הדין על מה שיקרה מחר. ואם מחמת גזירה דרבנן (בישולי עכו"ם) שכידוע ניתן לפתור זאת בקלות, ו/או לסמוך על השיטות המקילות (ע"י הדלקת האש לדעת הרמ"א, אינו בבית ישראל, היתר השפחות וכו') – העדיף הרב את הגיור, מה נענה אנן בתריה.
חובה עלינו להתעורר, ועכשיו, לבחון את האפשרויות שבפנינו, לדון בכובד ראש ותוך אחריות ציבורית, למצוא פתרונות מעשיים וישימים. אין זה הזמן להסתגר בגטאות ולומר 'שלום עליך נפשי'. אלא 'עת לעשות לה" היא.