מצווה גדולה על כל ישראל לקבל באהבה גרים הבאים מכל האומות ורוצים להצטרף לעם ישראל ואל ייעודו לתקן עולם במלכות ש-די. מצווה גדולה על כל אדם מישראל לאהוב את הגר אהבה יתרה, שנוסף על מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הוסיפה התורה מצווה מיוחדת לאהוב את הגר.

החמירה התורה בכבודו של הגר יותר מבכבודו של יהודי מלידה, מפני הקשיים העצומים שעומדים בפני הגר, שעזב את משפחתו ואת עמו, את ארצו ואת שפת אימו, והוא בודד בחברה לא מוכרת, וכל עלבון קל עלול לערער את ביטחונו ולצערו ולהעציבו.

כדי לסייע לגר להתמודד עם קשייו, ולהציל יהודים מלחטוא בניצול חולשתו או אף לפגוע בו בלי משים, חזרה התורה והזהירה בשלושים וששה מקומות שלא לצער את הגר, כדי שלא להכביד על קשייו ולא לגרום לו לחדול מניסיונו להשתלב בישראל ולחזור לסורו (ב"מ נט, ב).

מצווה להתייחס בכבוד גם לגרים שאינם נוהגים כהלכה. וכמו שכאשר היינו במצרים, אף שהיינו שקועים במ"ט שערי טומאה, ה' אהב אותנו וגאלנו, כך גם כשהגר חוטא, אין להתנכר לו אלא מצווה לקרבו – "וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ".

חכמים הזהירו שלא לדחות מדי את הגרים, וסיפרו על תמנע שהייתה בת מלכים, ורצתה להתגייר. "באה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קיבלוה, הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק, דצערינהו לישראל (יצא ממנה עמלק, שציער את ישראל)". מכאן למדו חכמים שאחר שחזרה וביקשה שוב ושוב להתגייר, היו צריכים לגיירה ולא לרחקה (סנהדרין צט, ב; ברא"ר פב, יד).

גם הגאולה העתידה תלויה בקיבוץ כל נשמות הגרים, מפני שלכל נשמה מעלה מיוחדת משלה, וכל זמן שלא נתגלתה, האור המיוחד שלה חסר מהעולם ואינו יכול להיגאל.

עתיד הגיור תלוי במידה רבה בדרך שבה ייקלט הגר בקרב היהודים. שכן גם אם התגייר שלא בכוונה טהורה – אם יקבלו אותו בכבוד ובהארת פנים, יעלה הסיכוי שישתלב בישראל ויתעלה בשמירת התורה והמצוות. לפיכך ראוי לנו להתחזק במצוות התורה לאהוב את הגר אהבה יתרה, לכבדו ולהיזהר מאוד שלא לצערו, ונזכה בכך לשכר כפול: ראשית בעצם התנהגותנו המוסרית נזכה להתעלות במעלות התורה והמצוות, ושנית, בזכות קבלת הגרים באהבה ובכבוד, הגרים ישתלבו כראוי בישראל ויתרמו את מלוא תרומתם ונזכה לגאולה.

המאמר התפרסם במקור ראשון