הרב אלדד זמיר, מורה ותיק לגיור
"ומה אקבל עלי ללמוד יותר? כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל אינני הולך בטל. להתרחק מן התאוות, אם אין יצרי מרמה אותי, ברוך ה' אינני משועבד כל כך לתאווה גופנית חס ושלום. ומה חסר לי, פשוט להיות יהודי חסר לי. דומה אני בעיני כצורת אדם מצוירת, שהכל בה, הגוונים, הצורה וכו', רק אחת חסרה, הנשמה חסרה!
ריבונו של עולם צופה ומביט כל נעלם, לפניך אתוודה ומלפניך אתחנן, מושלך ומרוחק אני ממך ומכל היכלך הרחק מאוד, פשוט רוצה אני מעתה להתגייר, ולהיות מעתה יהודי. רבונו של עולם הושיעני שלא אבלה את שארית שנותיי בין חמורי אתוני וכלבי, קרב אותי אליך והכניסני היכל לפנים מהיכל, קשור אותי אליך לעולם ועד מתוך הרחבה".
עד כאן דברי רבי קלונימוס קלמן שפירא הי"ד – האדמו"ר מפיאסצ'נה שהיה רב פעיל ודינמי בגטו ורשה בזמן השואה, ונספה בה.
כשבעים שנה מאוחר יותר בבית הדין לגיור:
"בגמרא בבכורות דף ל' עמוד ב' כתובה הנחיה ברורה לדיינים: 'עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. רבי יוסי בן רבי יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים'. ה' יראה ללבב ומבחינתנו הדיינים "דברים שבלב אינם דברים". אמרת וחזרת והדגשת שאתה מקבל עליך תורה שבכתב ושבעל פה, נכון?"
"אמת! כל חיי הרגשתי יהודי ועתה הנני רק חוזר אל צור מחצבתי"
"וואוו! אני חייב להודות שאני מקנא בך. אתה עומד לברך ברכה שאני מעולם לא זכיתי לברך אותה: 'ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה'. מהרה ייבנה בית המקדש, אך עד אז יש לך יתרון עלי. האם קראת פעם את הרהורי ליבו המרגשים של הרב אשר וייס אותם אמר בחג מתן תורה, בעקבות דברי הקדוש מפיאסצ'נה הנ"ל? לא קראת? יש לך כמה דקות? אתה חייב לשמוע את הפתיחות המדהימה:
'וכאשר קראתי לראשונה את המיית לבו הטהור זלגו עיני דמעות. נפשו הסוערת והרוגשת באש קודש של אהבת ה' לא תדע שובע כי אם הגירות. משתוקק הוא להתגייר, לנתק לחלוטין את עבותות העבר וליכנס לברית כקטן שנולד. אך מה אוכל לעשות ונולדתי יהודי.
ולעצמי חשבתי. ושמא גם יהודי יכול להתגייר. למול אינו יכול דהלא כבר נימול ואביו קיים בו "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים". לטבול אינו יכול, דאין זו טבילת גרות אלא טבילה בעלמא. אך שמא בידו לפחות לקבל עול המצוות כולן, שמא עליו לעמוד לפני השופט כל הארץ מלך המשפט כדרך שהגר מתייצב לפני בית דין ולקבל עליו עול התורה והמצווה. וכשם שהגר המקבל כל התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו, כך על כל אחד ואחד לעמוד ביום הזה לפני הקב"ה, להקדים נעשה לנשמע ולקבל על עצמו כל התורה כולה ללא שיור וללא סייג.
הלא בחיי היום יום, רגילים אנו לדקדק עד קצה במצוות מסוימות ולהתעלם לחלוטין ממצוות אחרות, זה בכה וזה בכה, כאילו ניתנה לנו הבחירה לומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. לא כך הגר הבא ליכנס לברית, אין בידו לבחור בין מצווה למצווה ואף אם ירצה להוציא מצווה אחת מן הכלל, מצווה אחת מתוך התרי"ג – אין מקבלין אותו.
הבה נצייר בדמיוננו ובעיני רוחנו גוי שבא להתגייר וכאשר אב בית הדין פונה אליו ושואל האם אתה מקבל על עצמך את כל התורה כולה, עונה הוא בשפה רפה "כמוך, כמו האב"ד". וכאשר גוער בו האב"ד "באר דבריך ופרש כוונתך". אומר הגר בבושת פנים ותוך כדי בקשת סליחה ומחילה: "כמדומה אני שאתמול שמעתי בבית המדרש שמורנו האב"ד דיבר לשון הרע או רכילות ובאופן הזה רוצה גם אני ליכנס לברית ולהתגייר". אב בית הדין ייאלץ לכבוש פניו בקרקע ברוב בושה וכלימה ולומר אמנם ראוי אתה להיות אב"ד אבל אין אתה ראוי להיות יהודי! כדי להצטרף לכלל ישראל ולחסות תחת כנפי השכינה צריך אתה לקבל כל התורה כולה.
וביום הקדוש והנשגב הזה שבו נכנסו אבותינו לברית, הקדימו נעשה לנשמע וקבלו עול מלכות שמים באהבה, כך על כל אחד ואחד לראות את עצמו כאילו זה עתה עומד הוא ליכנס לברית ולקבל עול מלכות שמים באהבה.'
אתה מבין עכשיו למה אני מקנא בך? אתה זוכה לטבילה בברכה. אתה זוכה לקבלת עול מלכות שמיים באהבה. אתה זוכה לברית מילה במודע ומתוך דעה צלולה.
'ועל גרי הצדק ועלינו, יהמו נא רחמיך ה' אלוקינו'. רבותינו הכירו כבר בעובדה שכשבאים להתפלל על הצדיקים והחסידים, גרי הצדק באים לפנינו והלוואי שנזכה למדרגתכם!"