הרב אביה הכהן, ישיבת תקוע
היא באה מאהבה
הרהורים על מגילת רות/ חג השבועות/ יום הסתלקות מורנו הבעש"ט
בשעה של חשיכה, בשעה שאתה חש שכל השערים ננעלו וגם שערי שמים, לפתע עולה דמותה של רות. אז אני חושב על אותו רגע בבית לחם בבית עם נעמי, כשלא היה פרור לאכול, ונעמי הביטה מן החלון וחשבה שאולי מי משכנותיה, חברות ילדותה, אתן שיחקה בילדותה בשערותיה תכנס לשאול בשלומה, ואולי אחת מהם תביא מעט אוכל לאשה הזקנה ששבה משדה מואב בודדה ועזובה.
אל הבית איש לא נכנס, ואיש לא הביא אוכל.
נעמי התביישה לבקש ממי שכנראה התרחקו מן המשפחה שהלכה למואב ששם בניה נשאו נכריות שאיסורן איסור עולם.
הם שתיהן – נעמי ורות – ישבו בבית ששנים ארוכות לא גרו בו ועזובה ושממון שלטו בו בכל פינה. אז לפתע רות קמה ואמרה – אני אלך אל השדה, אני אלך עם העניות אחר הקוצרים.
האם כשהלכה לאותו מעמד משפיל זכרה את ילדותה בבית אביה שם במואב?!
האם קיללה את יומה הארור?!
בשקט, בלא אומר הלכה, ושם ראתה את בועז. שם באותו רגע היא הבינה – אני רוצה את בועז, אולי תבוא גאולה?
אותו מקום השפלה היה בדרך פלא למקום של ברכה.
נגמר קציר שעורים ונגמר גם קציר החיטים, ותמה עונת המפגש של העניים והעשירים ובועז לא עשה דבר.
אולי הוא אינו רוצה אותה?
באותו לילה בגורן אמר לה בועז –
הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן
החסד הראשון היה הליכתה של רות עם נעמי לארץ זרה, הליכה של ויתור מוחלט על חייה, על משפחתה, על אהבה חדשה, והכל למען אותה אישה זקנה ובודדה; ומדוע הליכתה של רות אל הגורן בלילה זה חסד גדול מן הראשון? בועז אומר מילים קצרות ובתוך דבריו הוא מרמז – לילה אחר לילה חלמתי עלייך. אין לי חיים בלעדייך, ואין לתאר את החסד שעשית עמדי כשבאת הלילה,
אם כך פני הדברים, למה בועז לא עשה מעשה?
בועז לא עשה דבר ורות נשארה בבית שוב בודדה ועזובה. נעמי ראתה והבינה הכול והיא שלחה אותה לעשות מעשה כמעשה בנות לוט [רות המואביה לא נהגה כסבתה הרחוקה ולא עשתה מעשה…], ומדוע בועז שכל כך רצה את רות לא עשה דבר ואילץ אותה לנהוג בדרך לא דרך?
ֹלא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם –
נראה שבועז חשש להיותה מואבית ולא העז לקחת אותה.
הירושלמי אומר שבועז הוא שחידש את ההלכה – מואבי ולא מואבית, ולפני כן היה נוהג איסור במואבי ובמואבית – "אלא שחש כנמר וביאר את ההלכה… על ידיה נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית".
אסור להתחתן עם המואבים כי הם אינם אנשי חסד, וכשישראל יצאו ממצרים, הם – בני דודנו המואבים – לא נתנו לחם ומים לעם הנודד במדבר. האם אפשר להחיל הלכה זו על רות שכל חייה רק חסד ואהבה?!
ומה קרה באותה שעה שנתחדשה הלכה?
קשה להכיל במילים את התחושות שאני חש על אותה שעה. הייתה זו שעה גדולה של חסדים ובאותה שעה בעיה אחר בעיה נפתרה, חייה של רות שהיו במבוי סתום נפתחו בהם שערים גדולים, ובאותה שעה גם ההלכה נתחדשה, ומה סודה של אותה השעה? הרבה יש לומר וכאן אכתוב רק דבר אחד –
היא באה מאהבה, היא אהבה את נעמי והלכה אתה אל ארץ זרה אל הלא נודע, היא הלכה אל השדה עם העניות להציל את חיי חמותה, והיא ויתרה על חייה שלה למען אותה אישה. אהבה מביאה אהבה, וטוב לב מביא טוב לב, ולפתע כולם הבינו שחסד ואהבה כוחם גדול ממנעולי ברזל,
וביום מתן תורה אנו קוראים את מגילת רות ואנו מבינים שסודה ויסודה של תורה הוא טוּב ואהבה, וכשיש תורה של טוב ואהבה, קוראים דברים טובים בעולם ואז אורו של משיח נולד וזורח בעולם.
בעל דגל מחנה אפרים, נכד הבעש"ט כותב –
"כי מי שלומד תורה לשמה נעשה התורה לו לבחינת אשה והוא נעשה לה לבעל, על דרך וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה (במדבר ז, א) כלת כתיב, וכן הוא בכל דור ודור ראשי ועיני הדור הם בחינת משה…
ולהבין הענין 'ונעשה כמעיין המתגבר' הוא על דרך ותורת חסד על לשונה (משלי לא, כו), והיינו שהתורה היא כולה חסד (עיין סוטה יד ע"א) ומי שמדבק עצמו בתורה ולומד תורה לשמה נעשה כמעיין המתגבר, והיינו כמו מעיין הנובע תמיד ממנו מים חיים, כך הוא ממשיך תמיד חסדים בחינת מים עליו ועל כל באי עולם כל אחד לפי בחינתו, ואף על פי שאינו נראה ונגלה לעין החסדים, עם כל זה בודאי הם חסדים גמורים ויתגלו לבסוף, ומה שאמר וכנהר שאינו פוסק היינו שתמיד בכל עת ובכל רגע הוא ממשיך חסדים בחינת מים עליו ועל כל באי עולם ואינו נפסק כלל, ובזה הוא ממתיק כל הדינים שנמתקין ונעשים חסדים גמורים"
"ראיתי בחלומי שהייתי מתפלל באיזה בית המדרש, ואחר כך קראו בתורה, ואחר כך היה אחד הגבה ואחז את הספר תורה, ועליתי למגדל לראות את הכתב כמנהג, וראיתי בתוך הספר תורה אותיות טו"ב ועוד תיבות אחרים אחר אותיות טוב."
"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (בראשית א, ד). ואיתא במדרש כִּי טוֹב לגנזו, וגנזו לצדיקים ובו משתמשין צדיקים בכל דור ודור (חגיגה יב ע"א) [דגל מחנה אפרים, דרוש לפרשת בראשית]
יסוד התורה הוא טוּב. בכל דור מתחדשים בעיות ובכל דור גדולי הדור נדרשים לפתרון הבעיות. השאלה היא אם טוּב הוא יסוד התורה? רבים הם הצדיקים והטובים שחיים בקרבנו אך לא אוכל שלא להזכיר את הרב רבינוביץ שבשעה שהיה יושב בבית דין לגיור קטינים אהב כל ילד וילד. הוא נתן לכל ילד ביצת שוקולד, ובעיקבותיו הלכו כל דייני גיור כהלכה. הרב רבינוביץ התווה את דרכו של ארגון 'גיור כהלכה' וטוּב ואהבה היו האור שהאיר את דרכו. דרכו הייתה דרך הלכה והוא לא סטה ימין או שמאל, אך אהבת הבריות הייתה האור שהאיר את דיוניו ופסקיו. ואף אנו נתפלל שנזכה להמשיך בדרכם של גדולי הדורות, ותהא עלינו רוח ה', רוח של חסד ואהבה, רוח של אהבת תורה ויראת שמים. והלוואי ונזכה לקבל תורה בקדושה בטהרה ובטוב.