הרב שאול בוצ'קו, ראש ישיבת היכל אליהו
"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, לג-לד).
חכמינו זיכרונם לברכה פירשו שהפסוקים עוסקים בגר צדק, אף שלפי פשט התורה מדובר באדם זר שגר בארצנו, שגם בו אין לפגוע וגם אותו צריך לאהוב. הרי כתוב "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" – ובמצרים היינו זרים ולא "גרי צדק" – וידוע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
אכן שתי הקריאות אמת הן, אלא שיש להבחין בין גר צדק לזר. אומנם את הזר צריך לאהוב ולכבד, ואסור לפגוע בו, אך יחס זה מותנה בהתנהגותו – התנהגות המורה שאין הוא רוצה להשתלט ולפגוע ושהוא מקבל את עולם הערכים שלנו אף שאינו מחויב במצוות. לעומת זאת גר הצדק הוא אחינו ובשרנו, ואהבתנו כלפיו היא אהבה בלתי מוגבלת, כאהבת אחים אמיתית. מרגע שהתגייר הוא נעשה חלק מאיתנו, ואין דרך חזרה.
אהבת הזר היא אהבה על תנאי, ואהבת גר הצדק היא אהבת אח שאינה תלויה בדבר – אך במציאות הרגילה את שניהם אסור לעשוק ואת שניהם חייבים לאהוב. בל נשכח כי גֵרים היינו בארץ מצרים.
מההוראה הדו-משמעות של פסוקים אלה אנו למדים על מהותה של מצוות אהבת הגר. מקורה של המצווה בהבנה שכל אדם נברא בצלם אלוקים, כפי שנאמר בפרקי אבות "חביב אדם שנברא בצלם" (ג, יד).
אברהם אבינו הורה לנו את הדרך לאהבת הגר כשלקח עימו "אֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה) – הלוא הם האנשים שהכניסו אברהם ושרה תחת כנפי השכינה, שהיה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים (רש"י שם). מדוע עשו זאת אברהם ושרה? כי אכן הרצון האלוקי הוא שכל בני אנוש יכירו אותו ויכבדו את חוקיו, כשם שאנו מתפללים בראש השנה וביום הכיפורים "בְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱ-להֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ, וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת, לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. שֶׁיָּדַעְנוּ ה' אֱ-להֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶיךָ, עז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ, וְשִׁמְךָ נורָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ".
זכורני שאחד הרבנים שלימד אותי תורה בילדותי נקט גישה שלילית מאוד כלפי כל מי שאיננו יהודי (גישתו התבטאה במילים בלבד, במציאות הוא התנהג יפה עם כולם). הוא התבסס על מאמרי חז"ל שבהבנה שטחית אפשר להבין מהם שמי שאינו יהודי איננו שווה. בחוצפתי אמרתי לו שאינני מעוניין ללמוד איתו יותר, כי למדנו שעלינו להיות סגולה מכל העמים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש – ואני רוצה ללמוד תורה ממלך של בני אדם ולא ממלך של חיות…
צלם אלוקים הוא הניצוץ הקדוש שנמצא בתוככי כל בן אנוש. גר הצדק חש את הניצוץ שהיה חבוי בתוכו והדליק אותו אף שלא היה חייב, ועל כן חובתנו לאהוב אותו היא חובה גדולה מאוד.
ועוד יש להוסיף אהבה מיוחדת כלפי הגר כי מצבו קשה מאוד, קשה הרבה יותר מזה של הזר. לזר יש שורשים במקום אחר, יש מקום שאליו הוא שייך, ואילו גר הצדק עזב את מקורותיו. אם לא נקבל אותו ונאמצנו באהבה הוא יהיה נטוש וגלמוד בלי נפש חיה בעולם.
משום כך אמרו חז"ל שהגר המתואר בפסוק הוא גר צדק, ללמדנו שהוא זקוק לאהבתנו הכנה, אף יותר מהזר, כי אין מי שיאהב אותו מלבדנו. אנו מצֻווים "וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", כי גם אנו כמו גר הצדק איבדנו במצרים את שורשינו. עזבנו את כל אשר לנו בארץ כנען, אך במצרים לא קיבלו אותנו. נותרנו זרים ועשוקים, תלושים ונטולי שייכות.
אהבת הגר פירושה להעניק לו את השייכות אשר למענה הוא מוסר את נפשו.
המאמר פורסם גם באתר ערוץ שבע.